12 Aug

נטלי הולדינג


נטלי הולדינג natalie houlding




ילידת שנת 80, בלוגרית אדוקה, צלמת במקצועה, מטפלת מוסמכת ברפואה משלימה.
מנהלת קהילת מתכוני בריאות באתר beOK,
כותבת טור אוכל אישי באתר The Vegan Woman,
מנהלת קבוצות- בישול טבעוני לילדים, וקבוצת עריכת פוטושופ מתקדמת לצלמים בפייסבוק,
אמא לאושן בת ה-5 וחצי ואמרין בת הארבעה חודשים
אשתו של טרי הולדינג,
אוהבת אנשים, חיות, צמחים ואת העולם.
משתדלת לחיות את החיים עם חיוך גדול ולהעביר את האופטימיות והאנרגיה לאחרים.
התגוררנו באנגליה בדיוק 5 שנים, וחודשיים,
וכיום אנחנו חיים בבריזבן שבאוסטרליה.


דוגמא לשימוש בעיצובים של הבלוג והדפעם, עם הציפורים הקטנות


היי חברים, שמחה מאוד שאתם כאן, והפעם מאוד מתחשק לי לשתף
בדברים שאני אוהבת, כדי שנכיר טוב יותר,
אפילו הכנתי רשימה…
כתבתי כל מה שעולה לי בראש ועושה לי נעימים, כל מה שהופך אותי ל-אני.

נרות ריחניים דלוקים בבית, דובי קואלה, ריח של שום מטוגן (לא באותו זמן עם הנרות הריחניים), כשמישהו מנגן בגיטרה, את מערכת היחסים שלי עם פוטושופ, גורים של כל מיני חיות, צבעי פסטל, את עדשת ה 50 מ”מ שלי, בוקה ופליירים בצילומים, לישון עד מאוחר, ללכת לישון מאוחר, צדפים צבעונים, קריסטלים, לשחות, את הכירבול המשפחתי שלנו בערב מול הטלויזיה, עוגות שוקולד, שמש על חוף באי, קשת בענן, שיער ארוך, את הקשה של הלחם, לקרוא בקלפים, אורות רקע של נוף, לעבור דירה, מנגו בשל ומתוק, את הסרט פורסט גאמפ, לרקוד הרבה, את הסרט ריקוד מושחת, לחלום.
וזהו, הגעתי עד לכאן.

מצליחים להזדהות עם חלק מהדברים?

אז
מאיפה הסיפור שלי מתחיל…

מאמא שלי 🙂
כן ממנה, היא בטח לא תבין או תאמין שאמרתי את זה,
אבל זה הכל בזכותה, ואני אסביר,
אמא שלי, שלא כמו רוב האמהות, שונאת לבשל.
מבחינתה המטבח זה לעקרות בית והיא תמיד הרגישה סופרסטאר מבפנים,
האמת שהיא גם נראת כזאת,
אז מה לה ולריח של טיגונים בשיער או חלילה להסתכן בלשבור את הבניה בציפורן 😉 .?!…
מה שאומר שהמקסימום שלה היה לבשל פעם בשבוע סיר גדול לכל שלושת הילדים עם אותו הדבר ושישאר עד לשבוע הבא.
***תבשיל אפונה עם עוף ותפוחי אדמה***
ועל זה גדלתי.
פה ושם קצת סנדוויצ’ים עם גבינה צהובה נתנו גיוון או שברחתי לסבתא שפינקה באוכל מיוחד בכל פעם מחדש.
אבל אני, מה לי ולשיער מסודר (אני פרועה כמו אריה) או לציפורניים (קצוצות עוד מימי התיכון כשלמדתי לג’מג’ם בגיטרה),
אז מה עושים…?!.. לומדים לבשל!

באיזשהו שלב בגיל ההתבגרות, עלתה לי האפונה למוח ואמרתי די.
נכנסתי למטבח,
מצאתי שם ספר בישול (אחד כזה שבא כבונוס עם התנור משנות ה70)
וכשפתחתי אותו מצאתי מתכונים לא קשים במיוחד,
והתחלתי.
לפני כשנה העסק קיבל תפנית מעניינת לטבעונות,
למה טבעונות?
כי החמלה תמיד הייתה שם, קצת מודחקת, אבל הייתה שם,
קשה לי להאמין שיש מישהו שמודע למה שיש לו בצלחת ולא מידי פעם מרגיש את הצביטה הקטנה הזאת שמזכירה לו שהוא חלק ממשהו שהוא בעצם לא כל כך מוסרי,
אבל שוכח שוב, רק שאני בשלב מסויים הפסקתי לשכוח,
התחלתי להתלונן,
אחרי כל יציאה למסעדה (משום מה שם זה הכי השפיע עליי) הייתי יושבת באוטו בדרך חזרה הביתה ותוהה על למה וכמה בשר אכלתי, ומה בעצם קרה פה,
ואיך לפני שניה צילמתי את הנתח הענק של העגל שהיה מונח לי בצלחת כדי להעלות לפייסבוק בגאווה כי הוא באמת היה גדול, מאוד.

הייתי מהאוכלות הרבה, אם כבר בשר אז עד הסוף, צלעות וחתיכות בצורות שכמעט אפשר לראות מאיזה חיה זה בא ולדמיין שאני באיזה סעודה מימי הביניים…
אבל הציפור הקטנה של ליבי נחמצה כשמשהו נכנס לי לתודעה ופתאום המילה עגל כבר לא נשמעה לי כמו אוכל, אלא כמו תינוק של פרה,
והתלונות שלי הפכו מסתם “אוף…”
ל – “תקשיב טרי, משהו לא בסדר, ואני מרגישה כמו פצצה מתקתקת שרק מחכה לרגע להתפוצץ מכל הסיפור הזה…”
ויום אחד זה קרה, טרי יצא לשירות משלחת לאפגניסטן, הוא נשאר שם חצי שנה,
ואני בבית, מבשלת לעצמי ולאושן,
לבד.
לא היה עליי לחץ, או הסחות, וההרגלים שהיו, פתאום לא היה בהם צורך יותר,
אז התחלתי להוריד מהקניות את הבשר, בהתחלה, ולאט לאט גם את השאר…
והרגשתי טוב.
גם פיזית, שנה אחרי עשינו כולנו בדיקות דם, והתוצאות הדהימו אותי,
איפה האנמיה שהייתה לי כל החיים???
לא, הם לא שיקרו.
ואני הוכחה מהלכת.
ואת זה אמרתי לרופאת משפחה שלי שתמהה מדוע ולמה ‘טבעונות’.
ומשם התחלתי להגדיר את כללי המשחק מחדש,
קראתי ולמדתי, נכנסתי לקבוצות בפייסבוק והתייעצתי,
לא פחדתי לשאול את כל השאלות ולשבת על כל מאמר או סרטון שעבר דרכי ועברו הרבה,
ללא ספק כשיש את הכלים הנכונים הדרך פשוטה וקלה והמעבר היה מאוד חלק ונעים,
אני לא דוגלת בשיטת ה-“בום” ולהפסיק הכל, כי אז הצורך והרצון לחזור אחורה גדולים,
חוסר הידע בתחליפים יכול להוביל לחזרה מאוד מהירה מתוך תסכול ויאוש (ורעב),
אני מניחה שאצל כל אחד זה עובד אחרת, אבל אני מאמינה שדרך הבנה מגיעה ההצלחה,
לכן אני פה, אני אשתדל לעשות כל שביכולתי לתת את הכלים, לכוון, להסביר ולתמוך.

הבלוג מתעדכן בתדירות די גבוהה,
אצל המון אנשים אוכל זה משהו שעושים בזריז ועל הדרך, אצלנו, אוהבים לאכול, וכל יום הוא חגיגה מיוחדת,
כמעט כל יום שאני ובן זוגי נכנסים למטבח ויוצרים עוד מנה מעניינת ומשמחת,
והמקום הזה הוא חלק מאוד חשוב בחיינו…

ולי ולטרי יש הסכם שלום בעיניין,
אם אני מבשלת- הוא שוטף כלים.
אז ככה שלמזלי אני מבשלת רוב הזמן, והוא שוטף כלים רוב הזמן, טוב, תמיד, גם על הדרך כשהוא מבשל ,
פשוט מההרגל.
הרגל שאני מאוד מעודדת 🙂
והחיים יפים…
שמחה לשתף
ואשמח לשמוע מכם
🙂

דף הפייסבוק של ספר המתכונים שלי

ואם בא לכם להציץ בכל המקומות האחרים שהיה לי הכבוד להארח בהם- הקליקו כאן

הערה קטנה לפני סיום-
בזמן האחרון אני מוצאת את התכנים שלי כולל צילומים מקוריים מפוזרים על פני הרשת,
ושלא תבינו אותי לא נכון, זה מחמיא לאללה, אבל לפעמים נורא נחמד ששואלים אותי קודם, גם כדי שאדע בעצמי איפה השם שלי נמצא…
אבל בעיקר כי זה מאוד מנומס ורצוי.
אז אכתוב את זה בניסוח הידוע-
כל הזכויות על התכנים והצילומים שמורות לנטלי הולדינג.
כל שימוש בתוכן המלא או בחלקו ללא רשות הוא עבירה על חוק זכויות היוצרים.
אנא ידעו אותי לפני, ובינינו, אני נורא נחמדה,
אני לא אומרת ‘לא’, (בדר”כ).
המשך גלישה מהנה…

וכמה מילים באנגלית למי שנוח לו יותר ככה…

Hello, I am Natalie, an Israeli living in England married to my (currently) carnivore husband with our vegetarian daughter! It didn’t begin like this. I’ve only been a Vegan since the beginning of 2012. I was only a vegetarian since March 2011. I had no knowledge of what veganism means, no information about health, no knowledge about menus i.e. what I could and couldn’t eat or what substitutes there were. My main goal was to get to a point that how I live doesn’t hurt animals. As we call it ‘being a vegan for a moral reason’. The health benefits were a bonus!
I used to be a big carnivore (meat eater) and I used to consider myself as someone who loved meat more than the average person. I used to go to restaurants and take photos, to share on Facebook; of my meat based meal which I then devoured.
What I didn’t share was the moments of guilt I felt which normally came in the car on our way from the restaurant. My husband used to sit quietly and I used to finish every guilt speech with the phrase, “I am a ticking bomb” which meant that I knew that one day I would stop. I just didn’t know when. And then it happened, my husband was posted to Afghanistan.
I stayed home with the freedom of making my own meals and the time to learn more about the subject. I started with the obvious. I took the meat off my menu and looked for articles about being a vegan online. One day a friend on Facebook posted the lecture that helped me understand more about veganism. And then I realised that there was so much that I could learn and so many things that I should know. I joined 3 vegan groups on Facebook where I could find answers to the questions that I had. At this point I took egg, dairy and honey products from my diet.
In my favour I was always a good cook. Being born in Israel expanded my culinary knowledge about food from all around the world and coming from a background of middle eastern traditional cooking with a heritage of styles from a family influenced from countries like Yemen, Italy and Tunisia. I used my love of food to create and experiment with new tastes, flavours and ingredients (living in England I found this essential!) It was easier and much more fun than I thought it would be and it put me on the Stairway to Vegan. This experience and knowledge is what I would like to share with you. I hope you enjoy.

Please note that all my articles and images are subject to copyright and can be only shared with my express permission, or in the case of guest authors articles and images; theirs.

נטלי הולדינג טבעונית טבעונות

Comments

comments